יום שבת, 1 ביוני 2013

וידאו לסוף השבוע: נוסטלגיה של שנות ה-90

כילידת 85', אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרבה מההשפעות התרבותיות-מוסיקליות היו אי שם בשנות ה-90. בכיתה ה'-ו' גילתי את הבקסטריט בויז, ואז את אין-סינק. אחי עד היום מזמזם את Backstreet's Back וההורים שלי נדבקים לGet down.... בצורה מעצבנת.
אחרי בקסטריט הגיעו אינסינק שהיו האובססיה האמיתית שלי, ברמה שלא יכולתי לנשום כשהקליפ Bey Bey Bey הוקרן לראשונה ב- TRL, יום קייצי אחד....

אומנם לא הייתי מעריצה של היי-פייב, הגרסה הישראלית לבוי בנדז, אבל אי אפשר להגיד שלא הייתי חשופה להם. יש להם אפילו שיר שאני מכורה אליו עד היום. איכשהו התגלגלתי ליום מעונן - שהוא כנראה השיר הראשון שהם שיחררו ועשה ממש סנציה. קשה להאמין שאמיר פיי גוטמן נראה ככה פעם.... שלא לדבר על התנועות הגמלוניות משהו של הריקוד של החבר'ה האלה.


דווקא כולם רוקדים עכשיו היה השיר שנכנס לי הכי טוב לראש. השמשתי בו אפילו ככותרת לאחד הדפים שלי באלבומי התמונות.
אני זוכרת את השיר הזה טוב-טוב.... שרו אותו ללא הרף, במחנה בני-עקיבא בכיתה ח', במקלחות עטופות הברנזט הירוק שעוררו שערורייה כאשר בנות קיבוץ כלשהו התקלחו, שומו שמיים - בעירום מלא. :-P 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

פרטים עלי

התמונה שלי
Israel
sometimes all a girl needs is a brand new pair of shoes.... 27 year old law student lives in Israel.

קוראים