Google+ Followers

יום שלישי, 25 במרץ 2014

the one from the Com il fout fashion show - TLV gindi Fashion week















I have to say - this is one of my favorite outfits lately.
I'ts one of the outfits that I have planned out in my head for a while - something that I actually do often - I also plan scrapbook layouts in my head quiet a lot. 
but fashion - unlike scrapbooking can be a little different to execute - because when scrapbooking doesn't work - you just leave it alone. but when an outfit doesn't work - you still have to get dress. 

I wore this outfit for a fashion show during the first fashion week in Tel-Aviv. (and yes there TWO fashion weeks - about 2 weeks apart from one another...).

אני חייבת לומר שזו אחת מההופעות החביבות עליי לאחרונה. 
זו אחת מההופעות שאני מתכננת אותה בראש וחושבת עליה ומלטשת אותה, והאמת שאני נוהגת לעשות את זה גם בתחום היצירה שלי - סקרפבוקינג. אבל במקרה של אופנה - בניגוד אל יצירה, כשזה לא עובד, אני יכולה פשוט לעזוב את זה. באופנה - לא. כי אני עדיין חייבת להתלבש. 

ההופעה הזו נלבשה לתצוגת האופנה של קום איל פו, לשבוע האופנה גינדי בתל אביב. (וכן, אם לא ידעתם - אז יש שני שבועות אופנה בתל אביב, במרחק של כשבועיים זה מזה).


clutch: asos \ Top: Asos \ Shoes: Asos \ Lace Boomer Jacket: Hagara (IL) \ Cuff: E-bay

this Lace boomer Jacket is probably one of the best buys for this season. it's black and made out of qulity lace - it's just a Thorw on peace that always work. it's a wonderfull peace becuese it look elgent but feel casual - which is a key peace for any women on-the-go. 

ג'קט התחרה השחורה הזה הוא כנראה אחת מהרכישות הכי מוצלחות שלי לעונה הזו. הוא שחורה והתחרה איכותית - והוא פשוט פריט שזורקים עלייך ויוצאים מן הבית והוא תמיד עובד. זה פריט מאוד מוצלח בגלל שהוא משדר אלגנטיות אבל נוח - כמעט כמו טרנינג. אחת מהמפתחות שאני נותנת במהלך מפגשי הסטיילינג שלי ללקוחות פרטיים הוא זה. 
(ניתן ליצור קשר עימי לקביעת פגישת ייעוץ והתאמת סדנאות סטיילינג מתאימים). 

יום ראשון, 23 במרץ 2014

סקירת מוצר: Myoxy-Caviar Timeless Eye Contour של פבוניה בוטניקה, קרם עיניים לעור בוגר



כשאנחנו צעירות, העור שלנו מתוח, בריא, נקי. אין נפיחות, אין כהויות, הוא מלוחח והבעיה הכי גדולה שיכולה להיות היא שומניות יותר - מה שדווקא יכול להעיד על עור בריא יותר לאורך השנים. 

 אומנם אני בת 28, אבל כחלק ממסעי בעולם הטיפוח כולל גם את אימא. את הרגלי האופנה והאיפור שלי רכשתי בעיקר מלמידה עצמית, שאימא שלי נהגה להתאפר להופעות בלבד ולא ביום יום. גם הרגלי האופנה של אימא שלי... התקלקלו מאז שנות האוני' שלה. אז גם שם הייתה תרומה שלי, לדבריה אפילו. אחרי שלב מסויים, אימא שלי כבר מסוגלת לעשות קניות בגדים בהצלחה מסויימת, אבל עדיין מעדיפה לקחת אותי איתה.

כשזה מגיע לאיפור, אימא שלי, כמו הרבה נשים, מאוד מינמליסטית. היא דובקת במוצרים שעובדים לה ולא נוהגת לשנות אותם יותר מדי. בעולם הטיפוח, נראה לי שהיא פשוט לא מצאה את המוצרים האלה שעשו לה את זה. עד עכשיו. 

כשהציעו לי לסקור את המוצר החדש של פבוניה בוטניקה, הדגישו שמדובר במוצר לעור בוגר, וביררו אם יש לי נסיינית מטעמי. הייתי קצת ספקנית, כי אני שונאת לעמוד על אימא שלי והיא עדיין לא מורגלת בשימוש קבוע במוצרי טיפוח. לפעמים שוכחים וכל זה. 

אחרי שביררתי איתה שהיא מוכנה לקחת את ההתחייבות לנסות את המוצר לפחות כמה שבועות ברציפות, קיבלנו את המוצר. מההתרשמות שלי, מדובר במוצר משגע. יפיפיה, נראה יוקרתי. ואני אישית חולה על בקבוקים חלביים, אז מה הפלא? 

תוך כדי השבועות של השימוש האלה, שמעתי מאימא בעיקר - שהיא כועסת עלי. למה? כי מיכרתי אותה למוצר מדהים. שהיא ממש נהנת ממנו. (ושלא תטעו, כבר ניסתה מוצרים שונים שרכשתי לה שתנסה או שהעברתי לה הלאה מחברה שקיבלה להתנסות מוצר כזה או אחר). 
מדובר בקרם שמיועד לאיזור העיניים, ולדברי היצרן: 

"טיפול עיניים אנטי-אייג'ינג עוצמתי, לעור בוגר, המעניק מענה ממוקד לאזור העיניים בשלושה מישורים: טיפול בנפיחות, טיפול בכהויות וטיפול בקמטים מסביב לעיניים, קרם העיניים החדש שייך לסדרת "מיוקסי קוויאר" היוקרתית, שמוצריה מבוססים על נוסחה בלעדית הרשומה כפטנט, קרם העיניים משלב רכיבים משובחים מן הצומח ותמצית של קוויאר טהור, המהווה אלטרנטיבה צמחית לפעולת הבוטוקס"

כששאלתי את אימא שלי מה היא חושבת היא ענתה: I like it. 

כי זו אימא שלי די צפיתי לתשובה הזו. :-) ביקשתי פירוט וקיבלתי: "יש לקרם תחושה נעימה מאוד, לא שומני, ואני מרגישה בהבדל. אני חושבת שזה גורם לעיניים שלי להיראות פחות עייפות. אני יכולה לראות את ההשפעה של הקרם לאורך זמן". 

אני אוסיף שניתן לראות את ההשפעה של הקרם מבחוץ לפחות במישור אחד: העיניים מוארות. פתאום העיניים של אימא שלי מוארות. ושתבינו שהדבר לא פשוט בכלל, כי לאימא יש עיניים כחולות בהירות - העיניים שלה גם ככה מוארות. אבל פתאום העור מסביב כנראה פשוט... פחות עייף. 



"אני חושבת שהוא טוב יותר מהקרם הקודם שלי, הוא דומה אבל לקרם הקאוויר יש השפעה שהוא גורם לי להיראות הרבה פחות עייפה מהקרם האחר". 
אציין שהקרם הקודם שלה, נחשב מאוד כקרם עיניים, אבל לצערי הרב נופל בקטגוריה של המנסים על בע"ח. אני אף פעם לא דוחפת את אימא לקנות משהו רק בגלל זה, ואלו ההחלטות שלה, אבל אני תמיד מנסה לעזור לה למצוא חלופות טובות יותר. אז החלופה הזו בהחלט מתאימה, ואפילו מתעלה על הקודם. 

הדבר היחיד שאולי התקשתי לגביו היה המחיר. אבל, חשוב מאוד לציין שהמוצר מכיל כמות גדולה פי 2 ממה שמוצרי עיניים מכיל בדרך כלל. 30 מ"ל ולא 15 מ"ל כנהוג.  
כשלוקחים בחשבון כמה זמן לוקח לנו לסיים מוצרי טיפוח ובמיוחד מוצרי עיניים אז בכלל. 

הרבה נשים ונערות, לא זוכרות,שוכחות או פשוט לא חשבו על זה מעולם - שמוצרי טיפוח טובים באמת לא מצריכים שימוש בכמויות גבוהות. הדבר נכון במיוחד כשזה מגיע למוצרי לחות שונים. ואני אדגיש, שאיזור העיניים, הוא איזור סופר רגיש, והעור שם דק/עדין יותר - ולא מומלץ להעמיס עליו. לכן המוצרים שמיועדים לאיזור העיניים מיוצרים בדיוק במחשבה הזו. אבל חבל על המוצר אם אנחנו מורחות שם חצי צנצנצת במכה. 

אני כמובן מוסיפה לכל הסיפור הזה את העובדה שאני ודעת מיד לפי ההערות מהשירותים כשאימא מורחת את הקרם בבוקר, כשהיא אוהבת מוצר, וכשהיא ממש-ממש אוהבת מוצר. קרם הקאוויר בהחלט נופל בקטגוריה הזו.




בגלל שזו הפעם הראשונה שאני מדברת על פבוניה בוטניקה בבלוג שלי, חשבתי לעשות לכם היכרות קלה, ואולי בהמשך אפילו סקירה מעמיקה. 

"פבוניה בוטניקה" הינו מותג קוסמטיקה פרא-רפואי אמריקאי, אשר מוצריו מיוצרים במעבדות ביוכימיות משוכללות בשוויץ ובצרפת, והוא מיוצג ב- 100 מדינות בעולם אצל קוסמטיקאיות מורשות ומכוני ספא מהמפורסמים ביותר בארץ ובעולם. פבוניה הינה חברה בארגון ORGANIC TRADE ASSOSIATION - ארגון אמריקאי המאגד חברות 'ירוקות' ובכללן אורגניות. תכשירי החברה הינם בעלי רכיבים אורגניים ואינם מכילים תוספי צבע, בישום, לנולין, PABA, אלכוהול, שמנים מינרלים, אינם קומודוגניים ואינם מכילים פארבן.

כמובן, שהמוצרים שלהם אינם מנוסים על בע"ח, ושהם שמים דגש על שימוש ברכבים טבעיים מן הצומח. הם גם מציינים כי "הפיתוח נעשה מתוך הכרת תודה לטבע  תוך הימנעות מניסויים בבעלי חיים והקפדה יתרה על תהליכים ידידותיים לסביבה, החל משימוש בחומרים ממוחזרים לייצור האריזות וכלה בהימנעות בשימוש במוצרי תרסיס, (איירוסול) הפוגע בשכבת האוזון. 

ניתן להשיג ברשת "עדן טבע מרקט", בחנויות טבע מובחרות, קוסמטיקאיות מורשות, בתי מלון, מכוני כושר וספא ברחבי הארץ. לפרטים נוספים: 1-800-350-333 www.pevonia.co.il


*המוצר התקבל לסקירה

יום שישי, 21 במרץ 2014

סיכום תצוגה: קום איל פו - חורף 2014, שבוע האופנה גינדי TLV

עירבוביה של צבעים והדפסים, מצריכים אותי לעבוד טיפה, בתצוגה של קום איל פו, כדי להפריד את השואו מהלבוש. כל הדוגמניות בתצוגה עטו לראשן מטפחת לבנה מתנפנפת, אה-לה אחות רחמניה מהסרט "הפצוע האנגלי".
אודה ואתוודה, שלא קראתי את האג'נדה של התצוגה לעומק כפי שהיא הוצגה על גבי הלבבות המוזהבים שחולקו על כיסאות המשתתפים, אך הבנתי שיש שם דיבור כלשהו על הדרה, וסוגייה של שוות-לא שוות.
במקום, התעמקתי בפריטים שריצדו על המסלול. התצוגה חולקה ל-3 חלקים, כשבהתחלה ובסוף יצאה מקהלת נערות ושרו את royals של לורדס.

תצוגת האופנה של קום איל פו, נערכה ביום שלישי בשעות הערב, במסגרת שבוע האופנה-גינדי TLV. שבוע האופנה, בחסותם של קבוצת גינדי ובתיפעולו והפקתו של מוטי רייף, נערך החל מיום א' בשבוע הקודם, ועד ליום רביעי, כאשר ביום ראשון נערך ערב פתיחה חגיגי שכלל תצוגת אופנה של הענקית והחביבה עליי במיוחד - מיסיוני.*




 בין חלקה הראשון של התצוגה לחלקה האחרון, יצאו על הבמה, נשים מבוגרות שונות וביניהן (-), כאמירה שאנחנו מצעידים לא רק דוגמניות פה על המסלול. אלא גם נשים אמיתיות. כל הנשים היו בעלות שיער לבן וברור למדי שכולן חצו את קו ה-50 מזמן. אבל אין ספק שזה היה שונה. כל הנשים גם לבשו פריטים לבנים, שלפחות בהתחלה נחזו בעיניי כפחותים בהרבה מאשר הנשים שלבשו את הפריטים. רצף של בגדים לבנים, לא גברו מספיק, והנשים עצמן גנבו את התצוגה.
מה שכן, הופעתן של הנשים המבוגרות יותר אכן יצר דיבור מסויים, והנשים עצמן נראות נפלא, נינוחות (הן לא לבשו את הנעליים שהדוגמניות לבשו, ונראה לי שהיה מדובר בקונברס לבנים...), וחייכניות. מצאה חן בעיני במיוחד הראשונה שיצאה, ואני מתארת לעצמי, שאם אוכל להיראות כמוהה (בעוד כ-40 שנה....) לא אתנגד. מטופחת להפליא, עם עמידה יציבה ומרשימה - בהחלט עשתה עליי רושם.

ואם נחזור לבגדים עצמם, המדובר בקולקציה עשירת הדפסים, כשל נקודות אבסטרקטיות משהו. צבעים פסטלים, אך צבעים נוספים חמקו להם והבליחו בקולקציה. היה שם הרבה אפרסק, מנטה, אך גם הרבה שחור שהיה רחוק מלהיות בנאלי. הדפסים נוספים כמו פסים, לאורך, רוחב או באלכסון, וכן בדים עשויים ממש (Mesh - מעין בד רשתי) - שיצרו מראה של ריבועים-ריבועים. ברור למדי שאת רוב ההופעות לא הייתי ממליצה לרוב הנשים ללבוש כפי שהן הוצעדו על המסלול. עושר יתר. עומס יתר. שרוב הנשים פשוט לא יכולות לגרום לזה לעבוד. אבל היו שם פריטים שבהחלט הייתי מסמנת אותם כרצויים.


שאלה אחרת ששאלתי את עצמי הייתה כמובן לגבי קהל היעד. אין לי ספק שלא מדובר בקולקציה לבנות הנוער בארץ, ואולי הקולקציה גם טיפה מבוגרת מדי לנשים צעירות בתחילת שנות ה-20. הקולקציה כן תתאים לנשים קצת יותר מבוססת, נשות קריירה שאוהבות להתלבש מקצועי, אבל לא משעמם. כי הקולקציה מחזיקה פריטים מחוייטים רבים, עם נגיעות של צבע במידה, ובלי חולצות בטן. לא סתם ג'קט, אלא אחד עם הדפס מעניין, תוך כדי שהגזרה עצמה נשארת קלאסית, מחמיאה אבל גם רצינית באותה מידה.


קהל יעד אחר של התצוגה, שהוא בוודאי קהל היעד הנספח - בהחלט ילך על החצאיות ושמלות המקסי, ההדפסים הפסטליים הרכים, ואני יכולה לראות פאשניסטיות תל אביביות רבות לובשות את החצאית בצבע מנטה עם ההדפס הנקודתי בשדרות שיינקין. אני רואה את עצמי בחצאית הזו, גם אם הייתי בוחרת לשייך לה חולצה לבנה קלילה כדי לשוות למראה קלילות מסויימת.

לבסוף, הקולקציה הלבנה, שנלבשה על ידי שמונת הנשים הבוגרות - היא קוליקציה שאני רואה על נשים בוגרות יותר, בעוד שאת הפריטים בחלקים הראשון והאחרון - אני רואה על נשים עד גילאים 40-50, יש גיל, שכבר משתנה הפאזה אצל הרבה נשים, תודה לאל ובעקבותיה עוברים לפאזה אחרת. נינוחה יותר. לכאורה קוליקציה אחת, בפועל, שלוש קבוצות שונות מובהקות, שיכולות להנות מהפריטים, ולהוסיף אותן בגאווה למלתחתן.

נקודה אחרת לסיום, מי שמכירה אותי יודעת שאני יכולה להיטפל לדברים הקטנים והמעצבים והכה טריוואלים לפעמים, וגם הפעם יש לי פרט כזה. הנעליים, רוב הנעליים היו מגף פלטפורמה קצר, בצבע לבן לרוב, אך גם סנדל פלטפורמה כיכב שם. והדבר כשלעצמו לא מטריד אותי, אבל ההליכה של אחת מהדוגמניות, כשל נושאת על גופה השברירי בן ה-30 ק"ג, 10 ק"ג בכל רגל והיא מנסה לרמוס נמלים מתחת לכף רגלה - זה כן הפריע לי. ההליכה שלה הייתה כה עקומה, שכשהיא עלתה על הבמה, לא יכולתי להתרכז בדבר מאשר ברגלייה הכבדות.
הדבר מחזיר אותי ל"סנדל המבוגר" שאי פעם אימא קנתה לי, סנדל פלטפורמה אמיתני, של סקרצ'ס לא פחות ולא יותר, עם תחתית לבנה, וחלק עליון שחור. כן. הייתי קולית. אבל בדיעבד נשאתי משהו כמו 3 ק"ג בכל רגל. יש דברים שאני מעדיפה לא להיזכר בהם. זה אחד מהם.



*(למרות שאני אישית נאלצת להסתפק ביצירות של מיסיוני שהם תוצר של שיתוף פעולה עם טרגט). 

יום שני, 17 במרץ 2014

כשחדוות חג הפורים חזרה

פורים 2013, היה אחד מחגי הפורים הכי עצובים והכי מדכאים שאני יכולה לחשוב עליהם. עדיין התמזל מזלי ל"יפול" ברשתה של חברה שלקחה אותי לסיבוב בקניון הזהב (ועל כך אני אסירת תודה), אבל זה היה בעיקר הזדמנות לברוח  מהפורים.
פורים, שהיה חג כל כך חשוב, ויש מצב שביחד עם שבועות (שהוא תאריך היום הולדת העברי שלי) הם החגים הכי חשובים לי. אני אוהבת לאפות. אני אוהבת להיות "בוס", ואני אוהבת לתפעל פרוייקטים. לכן משלוחי המנות בביתי הקט הלכו והשתכללו למצב של פס ייצור עצום, שאני משקיעה בו שבועות מראש, ומתכננת אותו לפחות חודש מראש. משלוחי המנות שלנו נודעו בקרב אימי בתור האימה שקשה לעטוף - ולו רק בגלל שכל המאפים הנהדרים ברחו מהצדדים של הצלחת עוד לפני שהצלופן המופלא הצליח לתפוס אותם.

שנה שעברה נכנעתי לפיברומיאלגיה. נכנעתי לשינויים החברתיים שהתעוררו בחיי ומשלוחי המנות רק האירו אותם בזרקור. החלטתי. אני לא מסוגלת לאפות. אני לאמסוגלת לעשות את זה. ולמי אני אתן? אז לא עשיתי את זה. הכל היה עדיין המום בחיי מהמחלה הזדונית הזו שנוטה להרים את ראשה המכוער לעיתים קרובות מדי.

בשנים שקדמו לזה, לא רק ששדרוג משלוחי המנות שלי עלה רמה, אלא אמרתי לעצמי שאני מתחפשת. כמי שמתחברת למראות שונים, לתרבויות שונות, לכיף, לצבעוני ולפנטזיה שבגדים יכולים לתת לנו - זה בטח גם לא מפתיע אף אחד.  התחפושת האחרונה שלי בתור ילדה הייתה בכיתה ו', אולי תינוקת אם אני לא זוכרת. לא באמת תחפושת כמו איבזור יתר מהסופר פארם. ובשנה שלפני זה - הייתי ספרדייה. זו הייתה שנה שאני מתקשה איתה קצת. לא הייתי שמנה מאוד, אבל כשאת ילדה - "קצת" שמנה זה שמנה. נקודה. ואין נקודת אמצע שנקראת "מלאה" כמו שאולי יש כשאת מתבגרת. זה גיל קשה. מאוד. וכשאת הולכת לחפש תחפושת עם אימא, הרבה פעמים זה מסתכם במה יעלה עליך - ומה לא.

בשנים שלאחר מכן, הרבה לא התחפשו, ומי שהתחפשה - הפגינה את יכולות היופי שלה. משהו שאף פעם לא הצטיינתי בו בתיכון. אז וויתרתי. "זה לא בשבילי". ואז זה קרה. זה התחיל מאיבזור של כנפיים וקשת מטופשת ב-39 ש"ח מהפנינג. ואז זה כבר הפך לפרוייקט. הייתי מלאך, הייתי אלה יווני והייתי הודית (ואני מצטערת שאין הרבה תמונות כי איכשהו יצא שלא הצטלמתי אבל שנה הבאה אני מתכוונת להתחפש שוב להודית והפעם ללכת על כל הקופה).

לא עניין אותי שאני לא יוצאת למסיבות, התחפשתי בשבילי, בשביל סבב משלוחי המנות ובשביל קריאת מגילה. הייתי אישה שמתחפשת. אישה במידה 44 (או 46) שמתחפשת. והתגובות היו טובות. אבל זה לא עניין אותי. הייתי בעיקר מרוצה מעצמי. נהנתי מפורים עד הסוף.

פורים לא יחזור להיות מה שהוא היה בשבילי. אין לי יכולת לעמוד שעות על גבי שעות במטבח. והאמת שכבר לפני שנתיים ושלוש ראיתי סימנים לקשיים שמתעוררים בגלי האפייה המטורפים שלי. אבל השנה.... החלטתי שאני לא אופה. כמו שנה שעברה. ולא רציתי לדבר על פורים, ולא דיברתי על משלוחי מנות ובטח שלא על להתחפש.

אבל אתמול בבוקר, גילתי, שאני אופה. איכשהו יצא. הכנתי 3 סוגי מאפים (כפול 2 כל אחד) ונתתי משלוח מנות לא אובסיסיים, קטנים בהרבה יותר מהשנים הקודמות, אבל באהבה אינוספית, תוך שאני נהנת. לא עניין אותי שזה ניתן בשעות הערב, לא עניין אותי שלא כולם קיבלו. עניין אותי שאני נהנתי. זה הדבר היחיד שבאמת חשוב.

אתמול היה לקח לעצמי - לכמה זה סביר להעמיס על הגוף שלי. ואיך לאזן. כי כאב לי הגוף בצורה קצת יותר מהנורמה (כן, פיבי לא וויתרה לי גם הפעם), אבל באיזון של פעילות אחה"צ כנראה שזה הוקל. בערב היה ברור, שפורים עשה לי טוב השנה.

אחה"צ, ליקטתי - את כל מזונות משלוחי המנות שאינם תואמים לצרכים התזונתיים של בני ביתי (קרי, אימא לא אוכלת פחמימות בכלל, ואבא לא אוכל גלוטן ועם סוכרת, ואני עם סוכרת ועלייה קצת גדולה במשקל בתקופה האחרונה), מינוס הדברים הבודדים שבאמת רציתי, ליקטתי 2 חניכי פר"ח שלי ואצתי רצתי להוסיף חטיפי במבמה, עוד קצת שוקולד וסוכריות. לקחתי את שני חניכי הפר"ח שלי לביה"ח ברזילי - למחלקת הילדים ולמחלקה הגריאטרית.

אני לא הייתי המוקד, הילדים היו. וזה באמת מה שחשוב. כי כשילד מוסר לילד אחר חטיף שוקולד, זה נראה סתמי, אבל זה הכי לא. זה מלמד את הילד איך הוא יכול לעשות משהו כל כך קטן אבל כל כך גדול בו זמנית.
הרגשתי אושר עצום וגאווה אדירה, כשראיתי איך הילדים מחקים דברים קטנים שעשיתי. איך הם ניגשו בהיסוס בהתחלה, איך הם נסמכו עליי, אבל גם עקבו אחריי - ואיך הם הוסיפו בשלב מסויים את האיחול שהוספתי לכל אחד שנתקלנו בו - בריאות שלמה. איך הם הקדישו קצת יותר זמן, ואולי- רק אולי, הם גם עלו על תשומת הלב שנתתי לזקנה במסדרון שרק רצתה לדבר, רק רצתה להרגיש אנושית, למרות מחסום השפה.

והסברתי להם, שלפעמים, דווקא במחלה גריאטרית, אדם מבוגר, שאין לו הרבה אנשים או אין לו בכלל, הם משמחים אותו המון, שהם לוקחים את השוקולד המתוק לנכד, ושהוא לא להם - אבל הם רואים בזה הרבה יותר. מישהו - שהוא לא קרוב משפחה שלהם,נותן להם מזמנו.
הם רואים דור של ילדים, שהוא אחרת.

ילד שנותן מעצמו קצת, לאורך השנים, כל פעם קצת, לאוכלוסייה המבוגרת - לא יכה אותה כשיהיה בן 15. ילד שמציגים בפניו את האוכלוסייה הזו ומציגים לו אותה, כחלק אינטרגלי ממרקם החיים - לא ישפיל אותה.

בסוף היום, שני ביקורים אמיתיים ומלאים אצל שתי חברות. אבל באמת. זה היה מעבר למדהים, זה היה ממלא.
סוף היום, לא חשבתי שארדם קצת אחרי חצות. כי זה לא קורה אצלי. (נרדמת לפני כשאני גמורה ממש או הרבה יותר מאוחר, אבל לא בחצי שעה אחרי חצות... הספקתי לשמוע קצת מנתיב עולמי ברשת ב', אז אני יודעת שזה היה כבר אחרי היומן חצות הקצר...:-P). נכנסתי למיטה בחדווה אמיתית. מלאה ומאושרת. בחיי. זה הפורים שהחדווה חזרה. למדתי קצת, הרבה על עצמי. ואני מרגישה שמחה אמיתית כי חלקתי אותה בין כל כך הרבה אנשים.



יום חמישי, 13 במרץ 2014

חינה - ליאור ואלה - The one From the Yamanite Hina

אז נכון, נעלמתי הרבה. אבל אל חשש, יש הרבה בצינורות שתכף יתחיל להציף אתכן עד שימאס לכן. :-) גם הסרטונים יחזרו לקצב קבוע החל מהשבוע.
ולאן נעלמתי?




אז אחת הרשומות שממש חיכתה לה בצד בסבלנות הייתה זו מהחינה. דווקא לבוש החתונה שלי, היה מזעזע ואילו לבוש החינה שאמורה להיחשב "פחותה" מבחינת המעמד - היה מאוד לטעמי.

מצחיק אותי שדווקא כרגע אני מדברת על "חינות" - סמל תרבותי מובהק של עדות המזרח. זה מצחיק, כי אני אשכנזייה אבל הכי לא אשכנזייה מבחינת האופי ואפילו רוב התרבות שלי. משתכנזים? נו טוב, אני מתמזרחת.
גדלתי באשקלון, אומנם להורים ממוצא אשכנזי, אבל בלי אף חברה אשכנזייה לאורך השנים. כל החברות שלי תימניות, טריפוטאליות, תוניסאיות ומרוקאיות. אני בעצמי נמשכת לשילוב הקטלני של חצי תימני וחצי מרוקאי כשמדובר בגברברים שלי, ואני הכי מתחברת לתרבות המזרחית. למעט הקינוחים שלהם למעשה, אני מעדיפה אוכל מזרחי (וקינוחים אמריקאיים.....)
מעולם לא הרגשתי מיוחסת או "שווה יותר" בגלל העדה שלי, ועד גיל 15 לא הייתי מודעת אפילו לזה שקיימת אפלייה מזרחית. פשוט לא הייתי חלק ממנה. התרבות האשכנזית שלי הייתה נסקלת ומושפלת עד עפר, לעומת האשקלונים המרוקאיים. אז נכון, גיל 15 הוא אחלה גיל לגלות קצת מעבר לעצמנו. ועם השנים נחשפתי יותר ויותר לזה. קראתי ספרות ואני קצת יותר מודעת. אני באופן אישי לא מאמינה שלא קיים פה משהו שלא שווה לדבר עליו. וכמו שאמנון לוי קורא לזה - קיימים פה "פערים תרבותיים" מובהקים. אי אפשר להתכחש לזה שיש רק שופט "מזרחי" אחד. ואי אפשר להתעלם מהנתונים. יכול להיות שזה משתנה לאט לאט, ויכול להיות שלא. אבל גם אם זה משתנה, זה לאט מדי.

כשזה מגיע לחינות, אני זוכרת שישבתי ועשיתי ממש מחקר עצמי. מה זה, מאיפה זה מגיע. מה ההבדלים בין תימנית למרוקאית ועוד.
אין ספק שחינות תימניות ישראליות נוטות להיות קרובות יותר למקור ההוא שחגגו בתימן לפני עשרות שנים. בדגש על התלבושות, למרות שבמקרה הזה, החברה שלי, שהתחתנה, עשתה בחירה לא זולה בכלל, אבל בהחלט נהדרת - היא חיפשה קייטרינג חיצוני בשביל לעשות אוכל תימני אמיתי. חוץ מהנודלס עם עוף כמובן. :-)







אני בהחלט אשכנזייה מוזרה, אני ממש אוהבת חוויות כאלה. ולא בקטע של זה מזרחי, זה אחר, זה שונה זה אוריינטלי. אלא בקטע של ללמוד תרבות שונה, וללמוד ממנה. להנות ממנה, להעשיר את החיים בזכותה. אנחנו לא חייבים לדבוק רק בתרבות אחת. וזו בדיוק הטעות. ובכלל, יש הרבה שקשור לתרבות הישראלית ולמיזוג הזה מאשר למקור. (נכון שחינות תימניות כאמור הן די קרובות למקור). 





אני לובשת:
שמלה: רנואר \ נעליים: MNG \ קלאץ': River Isalnd


יום חמישי, 6 במרץ 2014

The one the turned the formal into the (almost) casual


The season is just wired. just wired. I mean - Israel is never been a cold weather climate - and especially by the beach - where i live. but today's weather is that kinda of that dry heat. yak. 

It's bad enough that winter 2014 didn't really happen. and the water shortage is going to be a paiiinn this summer. but it's just depressing that I've finally gotten my winter wardrobe figured out - and! no winter. :-\

Maybe next year? 

the outfit is not recent . but I just Love it. I know it's not recent because somehow - I've lost this wonderful bad that my brother got my for my last birthday. can we all cry together now? 
It seems that iv'e been loosing a lot of stuff lately. not quiet sure why. some are found in the end - some not. like this bag. 

העונה הזו פשוט מוזרה. מאוד מוזרה. למרות שאף פעם לא הורגלנו באיזו עונה קרה במיוחד בארץ, ובמיוחד באיזור השפלה, איפה שאני גרה (ליד הים, אם תהיתן), אבל בכל זאת. קצת חורף? גשם? וכל זה?

זה מספיק גרוע שכל מצב המים יהיה גרוע במיוחד השנה (בצורת+בצורת חקלאית, וכן - יש הבדל מסתבר), אבל זה עדיין ממשיך לדכא אותי שסוף סוף סידרתי את מצב המלתחה החורפית שלי - מה שכמעט ולא היה קיים - אין חורף! כמעט קנייה לבטלה. 
אוף, אולי שנה הבאה?

ההופעה הזו לא מלאחרונה, אבל אני חולה עליה. הסיבה שנאי יודעת בוודאות שהיא לא לאחרונה, זה בגלל התיק. הנהדר. מאלדו, שאחי קנה לי ליום ההולדת הקודם. אבל הוא עבד. :-/ דיכאון גמור כי בזמן האחרון אני מאבדת כל הזמן דברים!! לפעמים נמצאים, אבל לפעמם לא. כמו התיק הזה. 




 The dress is obsessively a night dress - with the structured black top part and the chiffon bottom - but I'm never the type to not wear "fairy" like outfits during the day. it's just Fun. 
Sometimes i wonder if we should all just relax and having a little more fun with our clothes. why not dress like a fairy? :-)

ברור למדי שהשמלה הזו היא שמלה לאירוע. עם החלק העליון המובנה והחלק התחתון משיפון - אבל אני לא בדיוק ידועה בתור מי שנמנעת מלבוש "פייתי" במהלך היום. פשוט כי זה כיף!
לפעמים אני תוהה אם העולם יהיה יפה יותר אם אנחנו פשוט נרגע ונהנה יותר עם הבגדים שלנו. כי - למה לא להתלבש כמו פיות במהלך היום?:-)  


Dress: Renuar \ Bag: Aldo \ Sun glasses: 21forever \ cover up: Ebay \ Shoes: Nine west



יום שבת, 1 במרץ 2014

Designer show case: Diane Von Furstenberg | תיק מעצבים: דיאן וון פוסטנברג



דיאן וון פוטסנברג (Diane Von Furstenberg), היא מהמעצבות שאני מתחברת אליהן מאז ומתמיד. לפעמים יש מעצבות או קוליקציות שאני מתחברת אליהן. וכשזה קורה פעם אחרי פעם, אני מוצאת את עצמי מעמיקה מבט אל תוך הקוליקציות של המעצבים הללו. 

כשמסתכלים על הקוליקציות של דיאן וון פוסטנברג לאורך השנים, אין ספק אפילו שהסגנון שלה ניחן בנשיות הנינוחה, הקלאסית אבל ליום יום, כמו שאני שואפת. וכשמסתכלים על אחת מנקודות ההצלחה הכי ידועים שלה - זה בכלל לא מפתיע.  ב-1974 היא הציגה לעולם האופנה את שמלת המעטפה העשויה מבד ג'רזי. ההצלחה לא איחרה לבוא. את הסילואטה (צללית), של השמלה כמו גם העובדה שהיה מדובר בבד שלא דורש גיהוץ, או שום התאמה מיוחדת - העריכו עד כדי כך, שהשמלה שלה נכנסה למוזיאון המטרופילן לאומנות. 

בתצוגת האופנה האחרונה שלה בשבוע האופנה בניו יורק, הציגה דיאן וון פוסטנברג קוליקציה מרשימה, שחלקה נועד לייחד ולתת מקום - לחגוג את שמלת המעטפת שלה מ-1974. 

Diane Von Furstenberg is one of the designers that I've always been drawn too. Sometimes they're are designer or a collection that I like - and when it happens over and over - I find myself looking further into these designers. 

When you look at Diane Von Furstenberg work over the year - It's clear to me - that her style is full of feminine grace - casual classic and yet - it works for daily wear. This is even more clear when looking at one of the pivotal points: the warp dress. In 1974 she presented to the world the jersey warped dress - the silhouette was perfect and so was the fabric - comfortable to wear and easy - no ironing. This was such a success that here dress is now part of the Metropolitan museum of art- exhibit. 

Her recent fashion show - NEFW - showcased an amazing collection- part of it - dedicated to the warp dress. 

שמלת המעטפת היא שמלה נצחית שכל אישה צריכה שתהיה לה. משהו בגזרה הזו, היא מסוג הדברים שאני ממליצה עליו לכל לקוחה וכל אישה. קחי את הנשיות שלך בנינוחות. את יכולה ללבוש כל דוג' שתרצי, עם עשרות וריאציות על הקולר, השרוול ואורך השמלה. אבל איכשהו - זה תמיד עובד. 

ההשראה לתצוגת האופנה הנוכחית שלה הייתה מושפעת מלהקת הבלט שלSergei Diaghilev’s Ballets Russes, אבל גם חגיגת שנות ה-40 לשמלת המעטפת - שאת ההשראה שלה, היא קיבלה מחולצות המעטפת שבלרינות לובשות. 

את התצוגה הייתי מחלקת לשניים: החלק מהראשון צבעוני, בשלל צבעי ג'ול עמוקים, עם שילובים לא רגילים. 
החלק השני, מוזהב כולו. לחלוטיין תומך בטענה שלי שא. אפשר ללבוש זהב גם ביום-יום, וב. שזהב יכול לתפקד בתור צבע נייטרלי באופן מעולה.

The warp dress is that dress that every modern women should own. I always recomend to my clients to get at least one warp dress. with endless version with difrent colloars, sleeve length and dress hem - and never ending patterns - it allways, somehow - works. 

the inspirtion for her curent fashion show is the Sergei Diaghilev’s Ballets Russes - which connects into the warp dress's inspirtion - from the little sweaters that ballet dancers wear.

the show can be devied into 2: 
the first part is colorfull and very inspired from patterns and shapes, while the scoend half is golden; proving 2 things that i like to say. the first is that gold can be worn as day wear - and scoend: that gold makes a good nautal color as well. 














עוד סיבה אינוספית לאהבה שלי כלפי דיאן פון פוסטנברג, היא השימוש הלא מפחד שלה מצבעים. לא כאתגר, לא כטרנד, אלא כעובדה מוגמרת. צבעים הם האופנה, לא טרנד. 









פרטים עלי

התמונה שלי
Israel
sometimes all a girl needs is a brand new pair of shoes.... 27 year old law student lives in Israel.

קוראים